הסיטואציה היא כזו: אני בסופר פארם מחכה שהרוקחת תסיים עם הלקוח שלפניי. כשמגיע תורי אני שולף את המרשם ופוסע לכיוונה. תוך כדי ההתקדמות אני מבחין במישהי הולכת אחרי, פולשת למרווח הפרטי שלי ונעמדת ממש בצמוד אליי.
את הקו הכחול שמסמן היכן עליה להמתין כדי לאפשר פרטיות ללקוח שלפניה היא חצתה בלי להניד עפעף ואת השלט המבקש זאת במפורש לקחה כהמלצה בלבד. ממש חוצפנית.
בעיקרון אין לי מה להסתיר, אבל בכל זאת לא נעים שמישהו מתיישב לך על הווריד. אז דבר ראשון ובצורה מנומסת אני מנסה לרמוז לה במחוות גופניות קטנות, זז מצד לצד, מסובב אליה חצי גוף. היא לא מבינה את הרמז. אני עובר למבטים חטופים, אחר כך לנוקבים יותר ולבסוף נועץ בה את העיניים. גם את זה היא לא קולטת.
בשלב הבא אני מנסה אסטרטגיה חדשה ומניף את תיק הגב. היא לא זזה ממקומה. אני מגדיל את הרדיוס וכמעט פוגע בכתפה. זה אמנם מושך מעט את תשומת ליבה אבל נראה שהיא מחכה שאתנצל על כך. אני לא מוותר ולמרות שאני בבסיסי פציפיסט אין מנוס מלעלות שלב. אם קונבנציונלי לא עובד אני עובר לביולוגי ומשחרר שיעול כבד וליחתי במיוחד תוך הפניית ראש, מה שלא משאיר מקום לספק בקשר לכוונתי. כשנשימתי שבה אלי והעננה מתפזרת אני מבין שגם מהלך זה לא עובד. היא ניצבת במקומה כאילו חסינה מפני הכל ומה שמעניין אותה זה להרוס את פרטיותי.
אז קונבנציונלי לא עזר, גם ביולוגי לא. אין לי ברירה, נשארה רק אופציה אחת אחרונה - נשק יום הדין שלי, שלא חשבתי שאצטרך להשתמש בו אי פעם במצב כזה.
אני עושה הכנות אחרונות. אורז את התרופה ומכניס לתיק. משלם את מה שצריך לשלם ולפני שמתפנה משם, כדי לא להיפגע בעצמי, עובר למתקפה כימית.
אני לא יודע מה נגמר עם הקרצייה, מה שכן, כשיצאתי מהסופר פארם ראיתי כמה רכבי חילוץ והצלה עושים את דרכם למקום.
אהה כן, כמעט שכחתי לספר איזו תרופה קניתי. זה היה משהו נגד גזים.
אז שימרו מרחק ועל תפלשו למרחב פרטי של אף אחד. מי יודע איזה נשק מסתובב שם בחוץ...
תודה. צחקתי. והייתי זקוקה לצחוק. (אני בזמן תעודות...אם כבר מדברים על נשק מסתובב שם בחוץ!)
השבמחקאושרה