יום חמישי, 6 בדצמבר 2012

סוד - פעם שנייה


אחרי הסיפור האחרון פנו אלי הרבה אנשים שרצו לדעת איפה בדיוק נמצאת חנות החלומות, מה המחירים, האם יש אחריות ותוך כמה זמן אפשר להחזיר את הסחורה ולקבל את הכסף בחזרה. לצערי אני לא יכול לפרט. גם ככה גיליתי יותר מדי. אבל אשמח לספר מה עוד קרה בחנות המיוחדת.

--------

יום אחד נכנסה אישה. היא לא הייתה גבוה מדי ולא קטנה מדי, לא שמנה מדי ולא רזה מדי, לא צעירה מדי ולא מבוגרת מדי, אישה רגילה. האמת אני מכיר אותה, היא באה לכאן לפעמים.
גם הפעם, כמו בפעמים הקודמות, היא הסתובבה בחנות ועשתה את עצמה מתעניינת בהיצע הדל. בסוף עצרה מול תמונת נוף דהויה ובהתה בה כמה שניות. אחר כך הרימה פסלון קטן ובחנה אותו מכף רגל ועד ראש. הבא בתור היה שטיח ישן אותו מיששה ומיששה ורק אז פנתה אלי "ילד, איפה כאן החלומות? שמעתי שמוכרים אצלכם כאלה."
"חלומות?" עניתי "איזה שטויות."
המוכר חייך בהנאה, לגם מהתה וחזר לא לזוז כמעט.
"אני יודעת שיש לכם חלומות למכירה, ככה סיפרו לי ואני רוצה לראות אותם."
"גברת, אין לנו חלומות ומי שסיפר לך לא יודע על מה הוא מדבר" עניתי והמשכתי למיין גלויות ישנות.
אבל היא לא וויתרה "ילד, אני דורשת לראות את המנהל."
ילד היא קוראת לי. אני כבר כמעט בן שמונה. אבל לא אמרתי דבר כי הלקוח תמיד צודק ובמיוחד אם זו לקוחה וגם ככה ראיתי שאין לי סיכוי לשכנע אותה אז אמרתי "טוב, די, מספיק עם שטויות האלה אימא. כל הזמן את עושה לי את אותו הקטע."
אימא חייכה אלי "בפעם הבאה אשתדל להיות יותר מקורית, בינתיים בוא נלך הביתה."
המוכר המשיך לחייך ולא לזוז כמעט, ואנחנו יצאנו מהחנות, עברנו ליד החתול הצולע והפח השבור, עלינו במדרגות האבן השחוקות, חלפנו על פני הקיוסק של הפוזל שמוכר את המיץ הכי טעים בעולם, פנינו שמאלה ויצאנו מהסמטה הצרה לרחבה מוארת עם דוכני אוכל וחנויות של מותגים, ביניהם בלטה חנות אחת חדשה שנפתחה לפני כמה ימים.
מוכרת צעירה סידרה על מדפים את המשלוח האחרון של אשליות שהגיע באותו בוקר. אשליות נוצצות ומבריקות, חלקן עטופות באריזות צבעוניות ומזמינות והכל מוצג לראווה. אין כאן חדר סודי וחשוך, אין לקוחות קבועים ומי שרוצה יכול לקנות מכל הבא ליד, אפילו שהמחירים כאן יחסית גבוהים והאשליות בדרך כלל מתנפצות לרסיסים תוך זמן קצר.
"רוצה משהו?" שאלה אימא כשראתה שאני מציץ לתוך החנות.
"לא, אני מעדיף חלומות" אמרתי "חלומות מחזיקים מעמד יותר זמן, אבל גלידה לא אכפת לי לקבל..."

©   כל הזכויות לרשומה זו שמורות לכותב הבלוגgilad2012 

אין תגובות:

פרסום תגובה