יום שישי, 4 בינואר 2013

שגעון - פעם רביעית



איבדתי את ההומור שלי. איפה לא חיפשתי. את כל הבית הפכתי. הזזתי רהיטים, בדקתי מתחת למיטה, רוקנתי את הארונות אפילו במקרר הסתכלתי, כלום. אפילו לא פירור אחד קטן ממנו.
מה שכן מצאתי זה הרבה כעס שהצטבר בפינות, מעט עצבנות בין הספרים ודפי החשבונות שלא שולמו עדיין. אפילו תסכול מצאתי, תסכול קטן שכמעט לא נראה לעין, אבל לא את ההומור, הוא נעלם כאילו בלעה אותו האדמה.
חבל לי עליו, זה היה הומור די טוב בדרך כלל. קצת עוקצני, לפעמים סרקסטי או ציני, אפילו מקברי פה ושם. אהבתי אותו, אהבתי מאוד. נו טוב, כל כך הרבה שנים יחד לא הולך ברגל.  
אולי הוא בכלל אבד לי כבר לפני יומיים בקניון כשמדדתי מכנסיים, או בסופרמרקט כשערכתי קניות. אולי הוא נפל לי כשהלכתי אתמול ברחוב ועכשיו הוא מונח בודד על מדרכה.
לפחות אם הייתי יודע שמישהו מצא ואימץ את ההומור שלי, נתן לו בית חם והבין אותו כמו שצריך, מבחינתי זה היה חצי נחמה.
הוא כל כך חסר לי. אז אם במקרה תראו שקית כתומה עם פס כחול עליה, תבדקו בפנים, אולי זה ההומור שלי ולא חפץ חשוד, ובשום פנים ואופן אל תקראו לחבלנים, אלה עוד עלולים לפוצץ לי את ההומור לרסיסים.   

©   כל הזכויות לרשומה זו שמורות לכותב הבלוגgilad2012 


תגובה 1:

  1. מממ.... שקית כתומה....פס כחול.... אולי נסע לגוש קטיף לכנס ציוני??? אפשרות שנייה למחנה דרדסים בבסיס פרדס תפוזים?
    אושרה
    נ.ב כן אותה אושרה.
    יש רק אחת!!!

    השבמחק