ים - פעם שלישית

רקסי מת. עכשיו עצוב לי והבית ריק בלעדיו.

רקסי לא היה יוצא דופן או מיוחד במינו. הוא לא היה חכם במיוחד. הוא לא יצר או השאיר אחריו מורשת לספר לדורות הבאים. הוא לא היה מהפכן, מורד, או מנהיג ואף פעם לא שחה נגד הזרם כמו שאומרים. אבל היה לו לב זהב. תמיד השתלב, הסתפק במועט והשתדל לא לפגוע באיש. הוא אפילו לא היה יפה. הוא היה סתם דג קטן שגר באקווריום ביתי פשוט. אבל הוא היה שלי.

אני זוכר את הטיולים שלנו בחצר. את השיחות הארוכות שבעקבותן הפכתי לצמחוני. כן רקסי ידע להקשיב. הוא לא קטע באמצע, לא התערב בדבריי, לא יעץ או שכנע ואפילו לא הביע או דעתו. חבר אמיתי.

רקסי היה קטן אבל עם אופי של כריש. קשוח, שורד אמיתי. הוא לעולם לא התלונן. לא ביקש אוכל או כל דבר אחר. ממש מילא פיו מים ושתק. איזו אצילות, איזה כבוד, כמה עצוב שהלך בטרם עת.

לא עוד טיולים בגינה, לא עוד שיחות נפש אל תוך הלילה. יותר לא אראה את עיניו הקטנות, פעורות לרווחה באימה, כשהייתי מרוקן את האקווריום הקטן ממים כשהוא בתוכו וממלא בחדשים כשעל פניו חסרות ההבעה ניכרת הקלה. גם אז הוא לא אמר מילה ושתק כמו דג.

עכשיו הוא נאסף אל אבותיו.

אז צא לדרכך האחרונה במימי האסלה גיבור, התערבל עם הזרם ושחה לך לים עדן של דגים.

יהי זכרך ברוך חבר קטן.

נ.ב

ההספד קצר כי יש לי משהו על האש.

רמז: הפסקתי להיות צמחוני.

©   כל הזכויות לרשומה זו שמורות לכותב הבלוגgilad2012

פחד- פעם ראשונה

אני לא מאמין יותר בעין רע, גם לא בחמסה, מלח, חתול שחור, יריקות וכל שאר השטויות הטפלות. אני גם לא מאמין יותר במכשפים, בקוראים בקפה, בפותחים בקלפים, ברואים בחגורה או בחוזים בכוכבים.

אני אפילו לא מפחד משדים ירוקים עם קרניים, עיניים יוקדות כלהבה ולשונות יורקות אש. גם לא מרוחות רפאים שעוברות דרך קירות, עושות קולות משונים ומטרידות אנשים תמימים שרק קנו את הבית. אני לא מפחד ממתים מהלכים אפורים ומכוערים או זומבים רקובים שרוצים רק לטרוף, או לנשוך ולהפוך כל דבר חי למת מהלך כמוהם. 

אני לא מפחד יותר לחצות בית קברות חשוך בליל חורף גשום וקר עם צלליות כהות שמדלגות ומרקדות בין המצבות. אני לא מפחד לעשות סיאנסים ולהעלות באוב. 

עכשיו אני לא מפחד מכלום. אבל פעם, כשהייתי בחיים, כן פחדתי. כי ככה זה בחיים.

©   כל הזכויות לרשומה זו שמורות לכותב הבלוגgilad2012 

אוכל - פעם חמישית

בקושי גמרתי את הצלחת השנייה. האמת כבר בראשונה הייתי די מלא ועוד ערב שלם לפניי. מאיפה יהיה לי מקום לכל זה?

אני בכלל לא זללן ואם לא רעב אז אין מצב שישכנעו אותי לאכול עוד. גם הפעם יכולתי להתנגד או לבקש שיעטפו לי כדי שאוכל יותר מאוחר, אבל נאמר לי במפורש שאם אני רוצה קינוח עלי לגמור את הכל עד הפרור האחרון.

ואני מאוד רוצה קינוח אז בלית ברירה סיימתי גם את הצלחת השנייה וכמו שביקשו לא השארתי אף פירור. עכשיו מגיע לי קינוח ובגדול. אני רק מקווה שהצלוחית תהיה טרייה ופריכה כמו שאני אוהב. גם לא אכפת לי אם יהיו עליה כמה עוגיות או פרי או כל דבר אחר שיטשטש קצת את הטעם של החרסינה.

©   כל הזכויות לרשומה זו שמורות לכותב הבלוגgilad2012 

העיקר הבריאות

בטח שמתם לב ש'התעללתי' לאחרונה בבית חולים איכילוב. אם מישהו נפגע אני מתנצל, מי שלא, מוזמן להיזכר 'ברגעי הקסם' 

ככה זה התחיל:
מאחורי וילון מספר 3 זוכה עם שבר באגן... 


רק לא לרדת מהפסים... 


אחר כך המשיך ב:

מבצע! כל מי שיגיע עם שבר יקבל צילום במתנה.

וגם: 

באיכילוב יש שירותים לאנשים פגועי ראש.

אחר כך היה: 

ביום בהיר אפשר לראות את הים (בקושי)

וגם: 

חלונות אדומים (וגבוהים)





ואז התחילו התובנות: 

זה כנראה מדבק. 80% מהעובדות באיכילוב (רופאות, אחיות, פקידות וכו׳) לובשות חלוק לבן ומגפיים. ממש מגיפה.

באיכילוב אפילו החיידקים מרגישים רע. 
(אחד שיודע)

באיכילוב אפילו הביוטיקה אנטי. 
(השני שיודע) 


ואז ראיתי ש: 

יכול להיות שבאיכילוב עדיין לא המציאו את הגלגל? 




והתלבטתי אם: 

לעשן או לא לעשן, זו השאלה... (שקספילטר)




והבנתי שיכול להיות שזה:

מה? איפה? לאן? איכילוב - הריאליטי החדש.


אבל מצאתי ש...

באיכילוב אפילו האינטרנט חולה.


וגם: 

באיכילוב כוססים (יותר מ) צפורניים.


ואפילו: 

באיכילוב אפילו האוכל נגעל מעצמו.
(אחד שטעם)


ואיך אפשר בלי פילוסופיה:

"יש חיידקים עם לב של אבן 
ויש אבנים עם לב חיידק"


או הבחנות דקות:

באיכילוב לא לכולם יש ראש על הכתפיים. 


באיכילוב אפילו הקטטר מקטר. 
(אחד שהתווכח) 

באיכילוב אפילו משאבות החמצן נחנקות. 
(אחד ששמע) 

באיכילוב אפילו שפעת חזירים כשרה.
(אחד שמשתעל)

באיכילוב פלסטיקה היא לא אומנות...
(אחד שמצייר)

באיכילוב אפילו הניורולוג עצבני.
(אחד שנפגע)

באיכילוב אפילו הדם בלחץ.
(אחד שנרגע)

באיכילוב אפילו הקלינאית לא מתקשרת.
(אחד שתיקשר)


והיה גם כיף: 

באיכילוב תופסים ראש בכירורגיה.
(אחד שתפס)

באיכילוב חוטפים שוק באורטופדיה.
(אחד שחטף)

באיכילוב האחיות אפילו לא קרובות משפחה.
(אחד שרחוק)


ולבסוף: 

"אתה יכול לצאת מאיכילוב אבל אתה לא יכול להוציא את
איכילוב ממך..."



העיקר הבריאות, כי לא בריא להיות חולה... 

שלמות - פעם חמישית

אני אוהב חיות, חלק יותר וחלק פחות אבל בעיקרון אני אוהב את כל החיות, כמעט. הרי איך אפשר שלא להתפעל מהיופי והמגוון שהטבע יצר. כל כך הרבה סוגים, זנים ומינים שונים ומשונים. לכל אחד חלק חשוב בעולמינו. ממש שלמות.

רק בן אדם אטום וחסר רגשות יישאר אדיש מול היצורים המופלאים ואני לא כזה. אותי מרגשת ציפור עפה בשמיים, עולה ויורדת בקלילות ובחן, או סוס דוהר בשדה, חופשי ומאושר או אפילו כלבלב קטן ושובב שרץ להביא את המקל ולא מתעייף. כן, אני לא מתבייש להיות רגשן ולהודות שאני אוהב את כל החיות במידה כזו או אחרת ותאמינו לי טעמתי כמעט את כולן.

אבל הכי הכי אני אוהב פרגית בלאפה עם צ'יפס וסלט וחמוצים בצד, כמו זו שאני קונה כל שישי ב'עווזי.'

הם כבר מכירים אותי ותמיד מכינים לי את השיפוד הכי טרי והכי גדול שיש כי הם יודעים כמה אני אוהב חיות, את כל החיות כמעט.

מיומנו של צמחוני בדימוס.

©   כל הזכויות לרשומה זו שמורות לכותב הבלוגgilad2012