סוד - פעם ראשונה

בעיר העתיקה יש חנות אחת, לא גדולה ולא קטנה שמגיעים אליה דרך סמטה צרה. בסוף הסמטה פונים ימינה, חולפים על פני הקיוסק של הפוזל שמוכר את המיץ הכי טעים בעולם, יורדים במדרגות האבן השחוקות, עוברים את הפח השבור והחתול הצולע ששרוע דרך קבע לידו, ואחרי כמה צעדים מגיעים ליעד.

במבט ראשון החנות נראית רגילה, בעצם גם במבט שני, שלישי וכל מבט אחר. על מדפים עמוסים מונחים ללא סדר או הגיון מזכרות ועוד שטויות שאף אחד לא צריך. בפינת החנות יושב המוכר, איש קטן וחסר תנועה כמעט, שמשתלב היטב עם החפצים שמסביבו. רק האדים העולים מספל התה המתוק שעל השולחן מולו מעידים שלא מזמן הייתה כאן פעילות כלשהי.

לא הרבה נכנסים לחנות ועוד פחות מזה רוכשים דבר מה מההיצע הדל. אבל אף אחד לא יודע שזו לא סתם חנות. מאחורי הארון החום יש דלת סתרים שמובילה לחדר סודי. החדר הסודי מואר בעששיות שמרקידות צללים כהים על הקירות המתקלפים.

במרכז החדר מונח ארגז עץ ובתוכו ארוזים היטב היטב חלומות שונים. כן, האיש מוכר חלומות. הוא לא היחיד בעיר שעוסק במקצוע הסודי הזה אבל הוא, ואני אומר את זה במלוא האחריות, מוכר את החלומות הכי טובים. הסחורה שלו תמיד עונה על הדרישות והוא בכלל לא יקרן. ואפילו אם למישהו אין כסף הוא נותן חלומות קטנים או שאריות של חלומות בחינם, אבל רק ללקוחות הקבועים.

כשאהיה גדול, אולי בן שמונה או תשע, גם אני אפתח חנות כזו. בינתיים אני עוזר לו לנקות את האבק מהחלומות הישנים ומסדר אותם לפי אלף בית בארגז וכשמביאים לו חלומות משומשים אני עוזר לו לשפץ אותם, למרוח קצת צבע, לשייף את הפינות, למרוח לק ולארוז.

אחר כך אנחנו עולים למעלה ושותים תה מתוק ולא זזים כמעט.

©   כל הזכויות לרשומה זו שמורות לכותב הבלוגgilad2012 

כאב - פעם רביעית

זה התחיל בשיעול, אחר כך עלה החום, לא מאוד גבוה אבל בכל זאת חום, אבל כשהתחילו גם רעידות, שזו תחושה ממש לא נעימה, הבנתי שעלי לעשות משהו בנידון.

בדרך כלל אני בעד טיפול מונע ומשתדל להקפיד על בדיקות תקופתיות. אני לא מאלה שנבהלים בקלות ועושים עניין גדול מכל דבר קטן. קצת שיעול או חום פה ושם אף פעם לא הדאיגו אותי. יום יומיים והכל מסתדר בסופו של דבר. זו הגישה שלי בחיים. חוץ מזה לא מתאים לי לשבש את השגרה ולהתחיל בבירור הבעיה שגוררת אחריה טיפול וכל ההתעסקות בזה, שבדרך כלל גם כרוכה בהוצאות כספיות לא מבוטלות ואיבוד ימי עבודה.

אז נכון יש שיגידו שכל אלה הם תירוצים ואם לא מטפלים בזמן הבעיה רק עלולה לגדול ולהגיע למצב שיהיה מאוחר מדי. אולי יש בזה משהו, אבל אופי קשה לשנות, ככה אני לטוב ולרע.

רק שהפעם, בניגוד לפעמים אחרות בעבר, השילוב של כל הסימפטומים יחד העלו בי דאגה מעבר לרגיל וכדי שבכל זאת לא יהיה סיבוך מיותר החלטתי לקחת את המכונית למוסך.

©   כל הזכויות לרשומה זו שמורות לכותב הבלוגgilad2012 

מלחמה - פעם שלישית

עשן כבד וסמיך היתמר מעל הבית ונראה היטב גם מרחוק. תוך שניות הגיעו למקום כוחות הצלה וחילוץ, מלווים בסירנות מחרישות אוזניים. מיד הוקם חפ"ק ושני מסוקים הוזנקו לאוויר. לאחר התארגנות קצרה והערכת מצב ראשונית נשלחו כבאים לעבר הבית והמשטרה סגרה את האזור, מה שלא מנע מהסקרנים להתאסף על המדרכה ממול, כמו תמיד באירועים מסוג זה.

כעבור כמה דקות הגיעה גם התקשורת. ניידות שידור פרסו ציוד. כתבים התייצבו מול המצלמות, כשמאחוריהם נראה היטב העשן. דיווחים החלו לזרום, השערות, ניחושים, ראיונות של עדי ראייה שטענו ששמעו פיצוצים ואחרים שהכחישו זאת.

פרשנים, שהיו פנויים בזמן האירוע והסכימו לעלות לשידור, פרסו את משנתם. פוליטיקאים משני צדי המתרס התווכחו בלהט לגבי ההשלכות והממשלה התכנסה לישיבת חרום מיוחדת כדי לדון במצב.

אבל לאף אחד לא היה מושג מה באמת קרה, רק לי. אז הכי טוב שפשוט אכבה את הסיגריה. אולי אפילו אשקול להפסיק לעשן לכמה זמן, או לפחות עד שיירגעו קצת הרוחות שם בחוץ. 

©   כל הזכויות לרשומה זו שמורות לכותב הבלוגgilad2012 

מלחמה - פעם שנייה

לפני כמה ימים גיליתי, ממש במקרה, שעננים באמת עשויים מצמר גפן מתוק, המון צמר גפן מתוק. אחרי בדיקה קצרה מצאתי שגם הירח עשוי מגבינה צהובה, כמו זו עם החורים שטעימה מאוד בטוסט. אחר כך התברר לי שהכוכבים זה בכלל סוכריות קטנות בטעם מנטה שאני כל כך אוהב.

אז בדקתי עוד כמה דברים והתברר לי שאכן יש סוסים שמדברים עברית. נשבע לכם ששמעתי שניים מתווכחים ברמזור. לחתולים יש תשע נשמות, אבל הסיכוי שכולן או לפחות רובן ימותו מוות טבעי הוא נמוך מאוד. ודג זהב באמת יודע לדבר, יש לי אחד כזה באקווריום. למרות שהוא לא צייץ עדיין אני בטוח בכך כי לילה אחד שמעתי אותו מזמזם שיר של שלמה ארצי. אני עוד אתפוס אותו על חם ואוציא ממנו לפחות משאלה אחת או שתיים.

אז הכל התברר כנכון, כל מה שההורים סיפרו לנו כשהיינו קטנים, למרות שגם הם לא תמיד האמינו בכך, אבל עם עובדות אי אפשר להתווכח. רק דבר אחד לא מובן לי. סיפרו לנו גם שכשנהיה גדולים לא יהיו יותר מלחמות בעולם והכל יהיה אחלה ונהדר וסבבה, וזה לא קרה. האמת די מאכזב. אני מוכן לוותר על צמר גפן מתוק או גבינה צהובה עם החורים ואפילו על סוכריות המנטה שאני כל כך אוהב רק שההבטחה הזו תהפוך גם היא לאמיתית.

©   כל הזכויות לרשומה זו שמורות לכותב הבלוגgilad2012

מלחמה - פעם ראשונה

אף אחד לא תיאר לעצמו שזה מה שיקרה. שהדברים ייצאו מכלל שליטה והסכסוך יתדרדר. הרוב אפילו לא זכרו מי בכלל התחיל בכל הבלגן הזה. כי במלחמה כמו במלחמה יודעים איך היא מתחילה אבל לא איך היא מסתיימת. וזו אכן מלחמה. מלחמה עם כל המשתמע מכך.

אסטרטגיות ותכניות תקיפה, מארבים בשטח האויב, קרבות אוויר-אוויר, האזנות סתר עם ציוד טכנולוגי מתקדם, אמצעי לחימה משוכללים ועוד, כל מה שמלחמה טובה שמכבדת את עצמה יכולה לספק.  

כל צד התבצר בעמדתו והגיב בתוקפנות כלפי השני. משא ומתן, עצירת אלימות או כל הסדר אחר לא נראה אפשרי בשלב זה.

ולמרות שהייתי בנחיתות מסוימת, אני נמוך ורזה הרבה יותר מהאויב שלי, לא העליתי בדעתי להניף דגל לבן ולהיכנע.

אני אלחם עד הסוף. הקוביות הכחולות שלי. לא אדומות, לא ירוקות ואפילו לא צהובות, רק הכחולות. גם אם הגננת אומרת לי כל הזמן לשתף אחרים, הכחולות שלי לנצח, או לפחות עד שאסיים את הטרום חובה.

זה שהילד החדש השתלט על נכסיי לא אומר שעליי לוותר. לכן דבר ראשון הפלתי לו את המגדל. דבר שני דחפתי אותו הכי חזק שיכלתי. דבר שלישי, וזה היה די קריטי והתברר כטעות טקטית – זינקתי לאסוף את הקוביות. גם הוא זינק בדיוק לאותה מטרה וראשינו התנגשו זה בזה.

בלית ברירה הושגה הפסקת אש כשבכל צד יש נפגעים ובכי. אבל הגננת הרימה את אויבי ולעברי שלחה מבט זועם אפילו בלי לברר מה קרה. אוף, למה אני תמיד יוצא אשם... 

©   כל הזכויות לרשימה זו שמורות לכותב הבלוגgilad2012 

שמש - פעם ראשונה

הכרתי פעם מישהי, לפני הרבה שנים, שכל ערב הייתה מכבה את השמש ומדליקה את הירח. היא גם הייתה מפזרת כוכבים בשמיים, המון כוכבים, ואחרי הפסקה של כמה שעות הייתה אוספת אותם מוקדם בבוקר, חוץ מאלה שנפלו במשך הלילה כמובן. אחר כך הייתה מכבה את הירח ומדליקה שוב את השמש לקראת יום חדש. רק אז הייתה הולכת לישון. ככה כל יום ללא יוצא מהכלל, אפילו בחגים.

בוקר אחד אחרי שסיימה את המשמרת אמרתי לה כפרה, נשמה, עיניים, למה שלא תיקחי חופשה. סעי לפריס, ללונדון או לפתח תקווה. קני לך בגדים יפים, תכשיטים, תתפנקי, תנוחי. אבל היא לא הייתה מוכנה לשמוע. רק עבודה ועבודה.

בסוף שכנעתי אותה לשתות איתי קפה בארומה.

"טוב, אבל רק אחרי המשמרת" היה התנאי שלה. למחרת נפגשנו שוב וגם ביום שאחרי. כך זה נמשך כמעט שבועיים. בילינו, צחקנו, טיילנו, ביקרנו בגן חיות, שטנו על סירה, שוטטנו בעיר העתיקה ובשוק הפשפשים.

לילה אחד, בהפסקה בין הכיבוי להדלקה ולהיפך, ישבנו אצלה בסלון וצפינו בשידורים החוזרים של ערוץ 1 ובלי כוונה נרדמנו על הספה.

באותו בוקר היה ליקוי חמה שאיש לא חזה וגרם לבלגן שלם בחלקים רבים בעולם. היו שחשבו שהגיע הקץ, אחרים האשימו אסטרונומים ומדענים על שהסתירו את המידע וקבוצות קיצוניות ניסו אף להפיל משטרים, נראה היה שכולם איבדו את העשתונות. אנחנו התעוררנו בצהריים ורק אז הכל חזר למקומו בשלום.

באותו יום היא נפרדה ממני וכל ניסיונותיי להמשיך את הקשר איתה עלו בתוהו.

אני עוד רואה אותה מדי פעם מוקדם בבוקר חוזרת או הולכת אבל תמיד ממהרת ולא מדברת עם איש. מה שכן, לפי מצב גרמי השמיים אני יודע שהיא עושה את עבודתה נאמנה.

©   כל הזכויות לרשימה זו שמורות לכותב הבלוגgilad2012 

טיול - פעם ראשונה

מאז שאני מטפל ברקסי כולם מרוצים. בכל יום ובאותה שעה אני לוקח אותו לטיול בגינה, למרות ההתנגדות וניסיונות הבריחה שלו. רקסי ערמומי וחלקלק אבל בסופו של דבר אני תמיד מצליח לסגור עליו בפינה והוא מביט בי בעיניו הקטנות כאילו שואל 'מה אתה רוצה ממני שוב?'

אני בהחלט יכול להבין אותו, מצד שני זה חשוב לצאת מדי פעם לאוויר הפתוח, לשחרר עצמות, להוציא אנרגיה ובעיקר לשמור על כושר ולא להיות סגור כל היום בין ארבע קירות. לכן אני לא מוותר לו ומרים אותו על הידיים ואנחנו יורדים לגינה.

יש לנו גינה נחמדה, מטופחת וירוקה ורקסי ואני רצים מסביב לשיחים הגזומים, מדלגים מעל ממטרות ומטפסים על עצים. איזה כיף.

אחרי עשרים דקות רקסי נראה עייף, בקושי זז ונושם בכבדות. אני מחזיר אותו הביתה אך לא לפני שעושים עוד סיבוב בחניה.  

בבית אני מנקה אותו משאריות דשא ועלים יבשים שדבקו בו ואחרי כמה דקות הוא חוזר לשחות באקווריום כאילו כלום לא קרה.

אין ספק שרקסי הוא הוכחה חותכת לכך שדגים לא חייבים לשהות במים כל הזמן.

בפרק הבא: איך לקחתי את היונים של השכן לשחייה לילית.

©   כל הזכויות לרשימה זו שמורות לכותב הבלוגgilad2012