יום רביעי, 29 באוקטובר 2014

שלמות - פעם שמינית

היא ישבה מולי, כלומר שני שולחנות ממני. שיערה בהיר, גולש ומוקפד, שנראה כאילו רק לפני דקות ספורות יצא ממגזין עיצוב אופנה. איפור עדין ורך נח על פניה החלקות, הבהירות שנראו כאילו יצאו זה עתה מקליניקה שמזריקה בוטוקס. על גופה החטוב שמלה אדומה, רקומה, עם פרחים קטנים שנראתה כאילו נתפרה למידותיה.
היא קראה בספר שנקנה באותו בוקר. על אפה הסולד, שעבר ניתוח הקטנה לפני שנה בערך, נחו משקפי ראיה עם מסגרת אדומה ודקיקה שהגנו על עיניה הירוקות והגדולות.
גם כל יתר הדברים היו בדיוק איפה שהם אמורים להיות כדי להתקרב לשלמות. היא היתה רגועה ושלווה כמו שרק אחת כזו יכולה להיות.
תנועותיה אמרו שירה. מבטיה ריחפו כמו ציפור יפת כנף, בזמן שסקרה את יושבי בית הקפה – מסעדה, (תלוי בשעה של היום).
על השולחן מולה עמדה צלחת מעוטרת בהדפסי ערבסקה, שהובאה במיוחד ממרוקו יחד עם כל שאר הכלים והקישוטים במקום.   
בתוך צלחתה צפה לה שקשוקה חמה, מעט חריפה, המנה המומלצת והכי טובה, לפי מדור ביקורת מסעדות של השבועון של העיירה.
פיתות די גדולות יחסית, עשויות קמח מלא שנאפו דקות ספורות קודם לכן בטבון של בית הקפה – המסעדה, (תלוי בשעה של היום), והעלו ריח נפלא, התקררו להן לאיטן על מפית רקומה שבתוך סלסלה כפרית תואמת בצבעיה לאווירה הכללית.  
ואז האישה הרימה פיתה אחת, קרעה אותה בדיוק באמצע, העבירה במרכז הצלחת בתנועה נחושה ובלתי מתפשרת, ובלי לחשוב פעמיים, הכניסה את כל החצי לפיה. בלי ללעוס, בלי למצמץ, בלי רחמים. 
עוד לא הספקתי לצאת מההלם וגם החצי השני מצא את סופו בדיוק באותה דרך אלימה, שהשאירה סימנים אדומים על שפתיה וסנטרה. היא נראתה כמו ערפדה רעבה, כמו בתו האבודה של דרקולה, כמו הדרקולה עצמו.
באותה נחישות היא לקחה מפית, ניגבה בעדינות את פיה והעלימה את כל הראיות במחי יד. אחר כך ניערה את שערה הגולש ושקעה שוב בספר, אבל רק אחרי שהזמינה מהמלצר מנה של חומוס עם גרגרים, ביצה קשה ופול מצרי. אה כן, היא ביקשה עוד מהפיתות מהקמח המלא שנאפו בטבון של בית קפה – מסעדה, (תלוי בשעה של היום).
אני לא אתאר את המראות הקשים להם הייתי עד כשחיסלה את מנת החומוס. גם לא אוסיף מילה על מה שעשתה לעוגת הפירורים שהזמינה לקינוח. רק אספר שבסוף האירוע היא יצאה אל מחוץ לבית קפה – מסעדה, (תלוי בשעה של היום), עלתה על האופנוע שחיכה לה ליד העץ, שאת ענפיו גזמו לא מזמן והוא נראה ערום ובודד, ונעלמה לה מעבר לאופק המאובק...

מבוסס על מקרה אמיתי (אבל רק מה שמבוסס הוא אמיתי, כי כל היתר לא).



©  כל הזכויות לרשומה זו שמורות לכותב הבלוגgilad2012 

אין תגובות:

פרסום תגובה