בטח קראתם בעיתון על ההוא שקפץ גבוה. הכי גבוה, הרבה יותר מעל המצופה והפתיע את כולם, אפילו את עצמו.
באותו ערב הוא סיפר בראיון לערוץ הספורט שכולם תמיד אמרו שיש לו סיכוי, ואם רק ירצה בכך יגיע רחוק, ולמרות שלא כל כך האמין להם הוא גם לא רצה לאכזב אף אחד והחליט לקחת את עצמו בידיים וללכת על זה ברצינות ובכל הכוח.
מאותו שלב הוא לא נח לרגע. כל שניה פנויה הוקדשה כדי להשתפר ולהתקדם עוד ועוד לעבר המטרה.
נראה היה שההצלחה עמדה בפתח והנה מגיעה הפריצה שכולם ציפו לה, אבל בגלל קשיים כלכליים ובעיות אישיות נמנעה התהילה. עם הזמן הוא נעלם ונשכח כמעט לגמרי.
אני הכרתי אותו עוד כשהיה ילד קטן וצנום. היינו שכנים, דלת מול דלת. אני זוכר שבהתחלה הוא בקושי הצליח לקפוץ מעל קרמבו כשכל יתר הילדים ניתרו בקלות מעל בקבוקי קולה שוכבים.
שנים לא שמעתי ממנו והנה פתאום כל העיתונים כתבו עליו שהוא חזר לעצמו ואפילו הצליח לקפוץ מעל המצופה.
אין ספק, זו התקווה האולימפית שלנו (אם היה ענף של קפיצה מעל חטיפים.)
בפרק הבא על הרץ שהשיג את הזמן. עקף אותו לקראת סוף המסלול וקבע שיא אולימפי חדש.
© כל הזכויות לרשומה זו שמורות לכותב הבלוגgilad2012
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה