החזאים
הזהירו מפני מזג האוויר, כבישים חלקים ורוחות עזות. ביקשו שמי שאין לו מה לעשות בחוץ
שלא יצא מהבית, אבל אני שמח שלא הקשבתי להם ועליתי לירושלים, אפילו שזה רק לכמה
שעות.
איזה
יפה כל הלבן הזה. גושים גדולים וקטנים, קלים וכבדים, רכים ונעימים ואיזה ריח משגע.
לא אכפת לי מקור, לא אכפת לי מכלום. אני מאושר.
זכורה
לי היטב הפעם הראשונה שחוויתי אירוע דומה. הייתי צעיר, חסר פחד, מתלהב ומוכן לנסות
כל דבר. ראיתי את הלבן הזה מונח לפניי בשורות, אז הלכתי על זה הכי רחוק והכי חזק
שיכולתי. הייתי המום מהחוויה. לא האמנתי שארגיש כך, שאתרגש. ממש עפתי. אחר כך באה
הנפילה הארוכה ואיתה האשפוז במוסד לגמילה.
עברו
הרבה מים בירדן כמו שאומרים. עזבתי את ירושלים, לטובת תל אביב, לטובת מוסד הגמילה
בו אני שוהה. אבל היום לא יודע מה קרה לי. לא יכולתי להתאפק. קפצתי מעל הגדר,
גנבתי מכונית ועליתי לירושלים, למרות מזג האוויר הסוער, למרות השלג וחזרתי לאותם
ימים רחוקים, לחצרות, לסמטאות החשוכות של עברי.
אז
עוד שורה מהלבן הזה ואני חוזר לתל אביב, לפני שיסגרו את הכביש. מקווה שאף אחד לא
ישים לב כמה אני מסטול.
מתוך
הספר "יומנו של חנון בגמילה" בקרוב בחנויות הספרים הנבחרות. (או שלא)
© כל הזכויות לרשומה זו שמורות לכותב הבלוגgilad2012
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה