יום שני, 10 בספטמבר 2012

שגעון - פעם שנייה


שם הרי גולן הושט היד ו... לא הצלחתי. נעמדתי על קצות האצבעות, אפילו קפצתי הכי גבוה שאני יכול. אבל כלום. איפה אני ואיפה הגולן.
התקדמתי קצת, עד לקצה המדרכה, אולי זה יתן לי פרספקטיבה חדשה ו... כמעט נדרסתי.
"הלו!!! אתה בסדר? אתה לא רואה לאן אתה הולך?" הטיח בי הנהג.
"אני בסדר, תודה" עניתי "אני הולך לגעת בהרי גולן..."
"מה גולן מי גולן? מה אתה פסיכי?"
"הנה תסתכל שם" הצבעתי לכיוון ההרים.
"אתה מסתלבט עלי?" רץ אלי עצבני.
לא עניתי כי חשתי עויינות. במצבים כאלה נאמר לי לא להתערב אז סתמתי את הפה, למרות שכן היה לי הרבה מה לומר.
"תעזוב אותו" שמעתי קול נשי מאחורי.
"מה את מתערבת בכלל?" המשיך הנהג בשלו.
התחילה התקהלות. הקולות נחלקו לשניים, בעדי ונגדי. במהרה חילופי הדברים הפכו לדחיפות יריקות, מהלומות. אגרופים עפו לכל עבר, סכינים נשלפו, דחיפות, דם. שתי מבוגרות משכו זו לזו בשיער, חבורה של נערים הכו במרץ גבר ושברו את משקפיו.  
הגיעו ניידות משטרה ופרשים לפיזור הפגנות. מישהו זרק רימון עשן. מעלינו הופיעו מזל"טים וירו מדי פעם טילים. על הגבעות ממול טנקים תפסו עמדות והשיבו בהפגזה. הרוסים פרסו כוחות על הגבול והאמריקאים מצדם נכנסו לכוננות אדומה ושלפו את הנצרות של הטילים האטומים. החלה המלחמה שכולם ניסו להימנע ממנה.
באותו רגע הבנתי שאין עם מי לדבר ובהרי גולן כבר לא אגע היום, אז בלי לומר מילה פניתי דרומה, שם אולי חם אבל לפחות יהיה שקט יותר, כי הכנרת שלי, הוי כנרת שלי...
ובפעם הבאה, אני מבטיח, אבדוק טוב טוב ולא אתבלבל בין הכדורים, זה לא עושה לי טוב וגורם למלחמות. 

©   כל הזכויות לרשימה זו שמורות לכותב הבלוגgilad2012 


אין תגובות:

פרסום תגובה