יום ראשון, 23 בספטמבר 2012

ים - פעם ראשונה


אמרו לי 'אל תתרחק יותר מדי, אף פעם אי אפשר לדעת איזה סכנות מחכות לך שם.' אחר כך ציידו אותי במפות ובמשקפת ועוד כל מיני אביזרים שלא אלך לאיבוד. בסוף אמרו לי 'קח מעיל ובגדים חמים שלא תתקרר' ועטפו אותי בצעיפים מכף רגל ועד ראש. בקושי הצלחתי לראות משהו.
כשלא שמתי לב אימא הכניסה לי לתיק המון אוכל שלא אהיה רעב או צמא או סתם שיהיה מה לנשנש בדרך ואבא שלשל לכיסי כמה מטבעות 'שיהיה למקרה חירום.'
כשהגיע הזמן הם ליוו אותי דרך השוק ההומה אדם, בין דוכני הירקות הטריים והדגים המסריחים. השמיים היו כחולים, אף ענן לא נראה בהם. באופק שטו סירות קטנות. הכל רמז שהולך להיות יום מוצלח במיוחד.
אחר כך באו שכנים, דודים מהכפר הסמוך וכמה אנשים שלא הכרתי וכולם הביאו פרחים ואז אבא חיבק אותי ואימא נפנפה במטפחת והזילה דמעה וקראה "קולומבוס, קולומבוס יקירי, תחזור בשלום." 
אוף, נמאס לי, כל יום אותה סצנה. מתייחסים אלי כמו לתינוק. אבל אני כבר בן שבע, הבית ספר ממש קרוב לכאן ובכל מקרה אחזור בצהריים הביתה. 

©   כל הזכויות לרשימה זו שמורות לכותב הבלוגgilad2012 


אין תגובות:

פרסום תגובה