מכונית - פעם ראשונה

אני חייב לתפוס את המניאק שחתך אותי בסיבוב. בסך הכל רציתי לפנות שמאלה. הבטתי היטב לכל הכיוונים, ואז ברגע שרציתי לבצע את הפנייה הגיע החרא הקטן וחתך אותי. כמעט עשינו תאונה. כלומר, הוא כמעט נכנס בי. מזל שהייתי ערני. בשנייה אחרונה סובבתי את ההגה ימינה ונצמדתי למעקה. זה בוודאי מה שהציל אותי. אני לא רוצה לחשוב אפילו מה היה קורה אילו פעלתי אחרת.
אבל בזה לא תם העניין, ומה שהרגיז אותי במיוחד זה שהנבלה המשיך בדרכו כאילו כלום לא קרה, תוך שהוא מנפנף אלי בידיו ומחייך מאוזן לאוזן, כאילו כל מה שקרה היה בכוונה תחילה.
אני בדרך כלל לא מתנהג באלימות, לא כאן ולא בשום מקום אחר, אבל הפעם זו באמת היתה הגזמה שעלולה היתה לעלות בחיי אדם.
החלטתי שבמקרה הנוכחי אני לא מוותר לפרחח. מישהו צריך לשים סוף לתופעות כאלה אחת ולתמיד ועדיף כמה שיותר מהר.

השתלבתי שוב בתנועה, לקחתי את ההגה לידיים כמו שאומרים ולחצתי על הדוושה בכל הכוח. המכונית זינקה קדימה בעקבות הפושע המשתולל. 

לא לקח יותר מדי זמן והשגתי אותו. הוא ראה אותי ופנה בחדות ימינה. אני אחריו. הוא שבר שמאלה ואני לא מרפה. כל מה שעשה כדי להתחמק ממני, אפילו עקיפה מסוכנת של מכוניות אחרות, לא צלח לו. אני לא מוותר. לבסוף התקרבתי אליו עד לכדי נגיעה.
אין ספק, אני נהג הרבה יותר טוב. כנראה גם בן אדם יותר טוב ממנו. חצופים כמוהו בטח מתנהגים בגסות כזו גם כשהם לא בתוך המכונית. זה אופי ואין הרבה מה לעשות חוץ מללמד אותו לקח מדי פעם והפעם הזו הגיעה. זה עכשיו או לעולם לא. 

עשיתי עוד מאמץ קטן והצלחתי להתיישר במקביל אליו. אבל אז לצערי הרב נגמר הזמן. כל המכוניות נעצרו בבת אחת והמפעיל ביקש מכולם לצאת כדי לאפשר לילדים אחרים להיכנס.
ראיתי אותו בורח לכיוון רכבת ההרים. אני כבר עליתי עליה לפני כן אז הלכתי עם אימא לקנות נקניקיה ומיץ ענבים. אולי יותר מאוחר אחזור למכוניות המתנגשות שוב.

© כל הזכויות לרשומה זו שמורות לכותב הבלוגgilad2012