יום שישי, 30 באוקטובר 2015

דמעות - פעם שלישית

התעוררתי עם סכין בגב. כנראה שאיבדתי את ההכרה כי לא זכרתי דבר מהאירוע. 
אף פעם לא העליתי בדעתי שזה מה שעלול לקרות לי. נכון, לקחתי על עצמי מדי פעם סיכונים, גם כאלה שהיו לעיתים מאוד קיצוניים, כמו קרבות רחוב או מעשי אלימות אחרים. אבל לקבל סכין בגב ודווקא מהקרובים אלי, זאת לא לקחתי בחשבון. 
לאורך ההיסטוריה יש מלא סיפורים על חיים שקופחו מידי חברים שבגדו, חיילים נאמנים שהפנו עורף למפקדיהם, עובדים מסורים שזיהו הזדמנות להשלטת על העסק, תוך סילוקו של המנהל, מתנקשים על רקע דתי, רעיוני, נקמני או פסיכוטי ועוד דוגמאות לרוב. אבל רק כשזה נוגע בך, ועוד מצד מכריי, אתה מבין את גודל הבגידה. עצוב שזה המצב. דמעות של כאב אבל בעיקר של עלבון חונקות את גרוני. 
אני חייב לציין שהאחראים כאן לקחו בחשבון אפשרות שדבר כזה עלול לקרות מתישהו ולזכותם יאמר שנעשו הכנות מראש כדי לפחות לנסות ולמנוע ככל הניתן את האלימות. הפרידו בין המחנות ועוד אמצעים גלויים או סמויים.
לצערי גיליתי על בשרי שכל מה שנעשה לא הספיק והתעוררתי עם סכין בגב. 

מתוך "יומנו של מזלג".

בפרק הבא: סיפורה של כפית שסובלת מסחרחורות.




©   כל הזכויות לרשימה זו שמורות לכותב הבלוגgilad2012 


אין תגובות:

פרסום תגובה