יום שני, 19 באוקטובר 2015

דמעות - פעם שנייה

קיבלתי מלא כדורים. בחיים לא חשבתי שאצטרך כל כך הרבה. כדורים בכל מני צבעים וצורות. לבנים, כחולים, צהבהבים או ירוקים. כדורים גדולים, קטנים או קטנים מאוד. מאורכים, ביצתיים או עגולים. שטוחים, שמנמנים, מחוספסים או חלקים. בעלי שמות ארוכים, קצרים, מסובכים, פשוטים, מתחכמים או מטופשים. כל כדור למחלה אחרת. כל אחד ותפקידו לטפל בסימפטום כזה או אחר. לרפא, לתחזק או להגן על גוף חולה.
היה לי ברור שאקבל תרופות אבל לא תיארתי לעצמי שזו תהיה הכמות. 
אני בכלל נגד זה ולא ממש אוהב כדורים. במידת הצורך אעדיף קודם כל לנסות להתגבר לבד. אם אין ברירה אלך על משהו לא קונבנציונלי, הומיאופתי או תוספי מזון ורק במקרים קיצוניים כמו הנוכחי, וכדי שהעסק 'ימשיך לתפקד', אסכים לקחת את כל מה שהביאו לי. 
אז עכשיו אני מוצף בתרופות וכבר הודיעו לי שאקבל עוד בימים הקרובים, שיהיה במלאי ולא יחסר פתאום. אני חושב שאין לי אפילו מקום לכול הקופסאות. מכה רצינית.
מזל שאני מרגיש היום טוב ויכולתי לבוא לעבודה. לבכות ולהתלונן לא יקדם אותי לשום מקום ודמעות לא יעזרו במקרה הזה. הרי מישהו צריך לעשות את העבודה השחורה ולסדר את כל הסחורה על המדפים. רציתי בית מרקחת וזה חלק מהעניין. אם הייתי פותח חנות בגדים או נעליים או אפילו דוכן אביזרים לסלולרים, שכל כך נפוץ בימים אלה, אולי היה לי קל יותר. אבל רציתי בית מרקחת, רציתי להיות שונה. אז זה מה יש...

© כל הזכויות לרשומה זו שמורות לכותב הבלוגgilad2012





אין תגובות:

פרסום תגובה