יום שני, 5 בינואר 2015

אוכל - פעם שביעית

כבר שבוע יש לנו חתול מיילל, מסתתר לו במעלה המדרגות בין הקומה השמינית לגג. כבר שבוע הוא מיילל יום ולילה ולא מפסיק. 
דלת הכניסה לבניין שנשכחה פתוחה, במקרה או לא, על ידי אחד השכנים, קסמה למסכן שניצל את ההזדמנות וחמק פנימה בתקווה למצוא מעט מזון או להסתתר מפני מזג האוויר הקר השורר בחוץ. לצערו הוא לא לקח בחשבון שזו עלולה גם להיסגר ולכלוא אותו בחדר המדרגות. 
כבר שבוע הוא כאן ולא עושה רושם שזה הולך להשתנות. בעיקרון הדבר לא היה מפריע לי, הרי מדובר בסך הכל בחתול די חמוד, ג'ינג'י כזה, מלא פרווה עם עיניים בהירות, ולמרות חוסר אהדתי לחתולים, הייתי יכול לחיות עם הדייר החדש, אם לא היללות הבלתי פוסקות, בעיקר בלילה, מה שהפך את שנתי למקוטעת ואת איכות חיי לירודה בשל כך. 
ומה לא ניסיתי כדי לסלק את המפגע. הבאתי לו מים, חלב וגבינה, הכל כדי לזכות באמונו ולהובילו החוצה להתאחד עם חבריו החופשיים, שוכני בפחים. 
מהחלב הוא שתה, ליקק מעט מים ואת הגבינה חיסל במהירות. אבל כשהתקרבתי אליו שלף החוצפן ציפורניים ובמקום להודות לי על נדיבותי וטוב לבי, כמעט ושרט אותי. אחר כך התמקם בפינה ונעץ בי עיניים מאיימות.
למחרת הבאתי לו נקניק ופסטרמה. חשבתי שתפריט שונה אולי יגרום לו לסמוך עלי יותר. גם מרק, כרעיים, מעדנים וממתקים, בעיקר שוקולדים, כלום לא עזר. הוא לא זז ממקומו וכשהתקרבתי אליו נסוג והתחבא מאחורי ארון עץ ישן שעמד בפינה. 
חלף עוד יום ועוד לילה ללא שינה וניסיתי טקטיקה שונה, אנושית משהו. דיברתי אליו, קראתי לו 'פססס, פססס' אין ספור פעמים, אבל הוא בשלו, מציץ אלי עם עיניי החתול הגדולות שלו ומיילל כל שתי דקות בערך. 
מחוסר ברירה פניתי למוקד העירוני ששלחו וטרינר עירוני, שבא, ראה, התרשם, חשב, בדק והבטיח שיחזור מאוחר יותר בערב עם כלים מתאימים ללכוד את הפושע. 
באותו ערב הוא לא בא, גם לא אחרי שלושה ימים שחורים ושני לילות לבנים. 
ראיתי שכך פני הדברים אז הבאתי רוטוויילר, מפלצת אימתנית וקשוחה שרק מהמראה שלה אפשר לקבל שבץ וזה עזר, בטח שעזר. אז מה אם היו צרחות אימים ורעש מחריש אוזניים וחרחורים מצמררים, לבסוף נדמו היללות. 
אבל מה, מאז אין לי מנוחה בגלל הנביחות...

© כל הזכויות לרשומה זו שמורות לכותב הבלוגgilad2012

אין תגובות:

פרסום תגובה