דמעות - פעם ראשונה

פתאום התחילו לרדת לי דמעות. אני לא אחד שבוכה בקלות, ממש לא. גם אי אפשר לומר עלי שאני רגיש או לוקח הכל ללב. הרבה דברים עוברים לידי בלי לגעת בי או להזיז לי בכלל. אבל הפעם לא יכולתי לעצור את הדמעות, פשוטו כמשמעו. 

הפעמים הבודדות שזכורות לי בכי כזה היה כשהייתי קטן. יום אחד על נדנדה בגן הציבורי התנדנדתי חזק וגבוה, כנראה הרבה יותר ממה שהמתקן היה בנוי אליו. לא עבר זמן רב ומצאתי את עצמי מתעופף באוויר, שזה יכול היה להיות בסדר אם לא הגרביטציה. נחתתי על שיח יבש כשענפיו החדים ננעצים בבשרי. הייתי אולי בן ארבע או חמש, כולי שרוט, מדמם ובוכה. 

מקרה אחר היה כשהלכתי לאיבוד בגן חיות. הוריי לא הרבו לקחת אותי לטיולים כאלה ובכלל. כל כך שמחתי לראות את הקופים והפילים וכלל לא שמתי לב שנותרתי לבד, בין האריות והזאבים. הרגשתי חסר אונים, אבוד, משוטט בבכי קורע לב בין אנשים זרים. לבסוף מצאו אותי הוריי, נטוש ומותש ליד משרדי הגן. 

שבועיים אחרי זה אבי נכנס לכלא ואת אימא אשפזו במחלקה סגורה, ואני, אותי שלחו למשפחה אומנת, אבל לא בכיתי, בטח לא כמו שעכשיו. והנה אני, אדם בוגר, חזק נפשית ורגשית, לפחות כך חשבתי עד כה, עומד במטבח והדמעות זולגות לי על הלחיים וכלום לא עוזר. אבל מה אני יכול לעשות, אני אוהב בצל. אחר כך עם עגבנייה זה כבר היה בסדר ובשלב המלפפון לא נותר כל סימן לדמעות. הוספתי פלפל אדום וחסה, תיבלתי בשמן זית ופיזרתי גבינה בולגרית מעל. יצא סלט צבעוני ויפה, שלפחות למראית עין נראה טעים, ממש כמו שאני אוהב, ואם לא הבצל אז הוא בטח גם היה שמח יותר... 

בפעם הבאה: איך דיממתי כשהכנתי ספגטי בולונז עם רסק עגבניות.

© כל הזכויות לרשומה זו שמורות לכותב הבלוגgilad2012

כסף - פעם שלישית

'בוא תהיה מלך' אמרו לי, 'מזמן לא היה לנו אחד והאמת התגעגענו.'

'אני, מלך?'

'כן, אנחנו צריכים מנהיג.'

'אבל למה אני?'

'אתה הכי מתאים.'

'נראה לי שטעיתם בדלת, אתם בטח מחפשים את מנשה מקומה שלוש.'

'לא, לא, אותך אנחנו רוצים.'

'בסדר' אמרתי. גם ככה לא היה לי משהו אחר לעשות. 'מה כולל התפקיד?

'מה שבא לך.'

'ואף אחד לא יגיד לי מה אסור ומה מותר?'

'לא, אתה המלך.'

'גם ללכת לישון אני יכול מתי שבא לי?'

'מתי שבא לך, כן.'

'ולצחצח שיניים או לנקות מאחורי האוזניים?'

'אף אחד לא יגיד דבר.'

'גם אם לא אתרחץ שבוע למשל?'

'גם.'

'ומה עם תנאים סוציאליים?'

'ברור.'

'גם ביטוח מנהלים?'

'מה שתרצה.'

'הוצאות אשל, נסיעות...'

הכל, וגם יהיה לך נהג צמוד עם רכב.'

'ומה עם חברים? אפשר להביא חברים?'

'כמובן.'

'ומוסיקה, אני יכול לשמוע גם מזרחית?'

'אפילו בין שתיים לארבע.'

'מה עם חופשות?'

'יש בשפע, מתי שתרצה.'

'כמה אתם משלמים, מה המשכורת?'

'אתה תחליט כמה לקחת.'

'ומה שעות העבודה?'

'אין שעות עבודה, אם אתה מלך אז זה כל הזמן.'

'אז גם אין שעות נוספות?'

'אין.'

אין שעות נוספות. ידעתי שמשהו כאן מסריח. רוצים לנצל אותי.

'טוב אני כבר יורד אבל תביאו את הכתר מראש.'

'בסדר, רק תחתום פה ופה, וכאן בראשי תיבות, וגם ליד האיקס.'

'אבל לא קראתי את החוזה.'

'זה בסדר, זה חוזה סטנדרטי. חוץ מזה שבתור מלך תוכל לשנות אותו איך שבא לך, כך שזה לא ממש משנה עכשיו.'

'אני מבין שאני יכול לעשות כל מה שבא לי.'

'כן, אתה המלך.'

הכל אני יכול לעשות אבל שעות נוספות לא...

'טוב נו, שיהיה.'

'עכשיו תתארגן ותרד, מחכים לך בחוץ.'

'מי מחכה?'

'כל העם, עם דגלים ושלטים והכל.'

'טוב כבר יורד, תנו לי כמה דקות.'

בזמן שחיכו לי ליד הדלת הראשית, לקחתי את הרב קו וחמקתי מהדלת האחורית. אותי לא ירמו...

©   כל הזכויות לרשומה זו שמורות לכותב הבלוגgilad2012 

איימה - פעם חמישית

כל היום אני שומע אומרים לי תיזהר מקרינה. קרינה פה קרינה שם. משגעים אותי כבר. לאן שאני פונה יש מישהו שמזהיר אותי מפניה. ואני אומר יש סכנות בכל מקום. מה, לחצות כביש זה לא מסוכן? לנסוע ברכב בדרך הערבה באמצע הלילה זה לגמרי בטוח? לאכול במסעדת פועלים מטונפת על גבול יפו בת ים ולקבל קלקול קיבה זו לא התאבדות? אפילו בבית, מבצרו של האדם, גם שם משהו עלול להשתחרר וליפול על הראש. בכל מקום מסוכן, אבל הם לא מפסיקים וממשיכים להזהיר אותי מקרינה.

אני לא בן אדם פחדן ולא מכל שטות עושה עניין. אני גם חושב שידע זה כוח. חשוב להכיר, להבין את הבעיה, לנתח את המצב, כך אפשר להתכונן, להתמגן או לבנות אסטרטגיה כדי שברגע הצורך יהיו לי הכלים הנכונים להתמודד עם הבעיה.

ידוע לי גם שיש רשויות שמטפלות בדיוק בבעיה זו וניתן לפנות אליהן תמיד בשעת הצורך. אבל אני, אם אני לא רואה במו עיניי קשה לי לקבל שקרינה יכולה להיות עד כדי כך מסוכנת. לכן יום אחד החלטתי לבדוק את העניין בעצמי פנים אל פנים, כמו שאומרים, להתייצב מול הסכנה והלכתי לראות אותה. היא עובדת בתור קופאית בסופר השכונתי. לפני כמה שנים הגיעה לארץ. עזבה הכל, משפחה, חברים, את הכלב, ועלתה מברית המועצות, שם הייתה אלופה בהתאבקות חופשית חמש פעמים רצופות.

שורשיה היהודיים משכו אותה לארץ הקודש. גם כאן המשיכה להתאמן ואף לייצג אותנו ודי בכבוד. אבל כמו ספורטאים רבים אחרים לא יכלה להתקיים רק ממלגות ומענקים אז להשלמת הכנסה החלה לעבוד כקופאית.

ממבט ראשון היא לא נראית מאיימת כל כך ומזווית אחת יש לה אפילו חן מסוים, אבל אם מתקרבים אליה מעט, בהחלט ניתן להבחין בשרירי הידיים המפותחים למדי, תוצאה של הורמונים וחומרים אסורים אחרים, ושפמפם קטן מתחת לאפה סולד.

עכשיו אני מבין למה כולם מזהירים אותי מקרינה.

בשבוע הבא הסיפור המלא על מרינה, ויש הרבה מה לספר עליה תאמינו לי. למשל על איך שהרסו לה את הצורה ואחרי שיפוץ כללי היא לא חזרה לעצמה, וגם קצת על היאכטות שעוגנות בתוכה... 

©   כל הזכויות לרשומה זו שמורות לכותב הבלוגgilad2012

איימה - פעם רביעית

אני בשוק, פשוט בשוק, אין מילה אחרת לתאר את המצב. זה מסוג הדברים שאי אפשר לתכנן או להתכונן אליהם. אתה פשוט מוצא את עצמך במצב מסוים ונתון ואין מה לעשות בנידון.

תמיד חשבת שלך זה לא יכול לקרות, שאתה חסין, לא פגיע, חזק וגם אם חלילה יקרה לך משהו דומה תדע מה לעשות באותו רגע ואיך לפעול נכון. אבל כשזה קורה ההלם כל כך גדול שכל התסריטים שלקחת בחשבון נמחקים בשנייה אחת קטנה ואתה נשאר חשוף אל מול המציאות. מכאן והלאה המצב רק הולך ומתדרדר וכל מה שנותר לך לעשות זה לשרוד לא פחות ולא יותר.

יש אנשים שלהם זה מפריע פחות, לא מתרגשים בכלל, אחרים אפילו אוהבים דברים כאלה, אבל עבורי זו חוויה לא נעימה ואני מקווה שלא תחזור על עצמה, לפחות לא בזמן הקרוב. גם ככה יקח לי הרבה זמן להתאושש, אם בכלל. זה השוק הכי גדול שהייתי בו בכל ימי חיי.

וגם אם יותר זול כאן ויש מבחר עצום וטרי בדרך כלל, את הקניות שלי אני עורך בסופר שליד הבית.

הרגל, קיבעון, התמכרות, אולי. מבחינתי זה הכי נוח ותמיד יש חניה קרובה ואני כבר מכיר את כל הקופאיות.

אבל אם אני כבר כאן והתאוששתי מעט מההלם, אקנה לי כמה דברים, בעיקר עגבניות, אולי איזה חסה ערבית ותפוחים ירוקים. אני הכי אוהב את הירוקים. בעצם דווקא נחמד כאן.

לא להאמין אני  בשוק...

©   כל הזכויות לרשומה זו שמורות לכותב הבלוגgilad2012 

בית - פעם ראשונה

נשארו לי כמה דברים אחרונים לסדר וגם הבית הזה מוכן. הוא אמנם יותר קטן מהקודם, אבל לדעתי יפה יותר. יש בו שני מפלסים, חלונות רחבים, גג רעפים ועוד תוספות כאלה ואחרות. הבית משקיף על גינה יפהפייה וירוקה. בקיצור מושלם.

גם הבנייה שלו הלכה לי בקלות יחסית, ואני אומר יחסית כי לא יכול להיות שלא יהיו תקלות אבל בזכות הנסיון והידע שרכשתי לי עם הזמן, התגברתי על כל מכשול והבית נבנה מהר יותר מקודמיו. מה גם שהמיקום הפינתי שלו שאפשר לי גישה נוחה מאוד לאתר הבנייה, כל אלה תרמו למוטיבציה ולקצב המהיר של הבנייה.

ככה אני, ברגע שלוקח על עצמי פרויקט כל שהוא יש לי מחויבות. אני מקצוען אמתי. לא אחד שאומר או מבטיח ובסופו של דבר לא מקיים. כך שגם הפעם סיימתי את הפרויקט כפי שתכננתי.

זמן לא רב אחרי זה נבנו עוד בתים בגדלים וצורות שונות ושכונה של ממש צמחה.

האמת, חשבתי גם להוסיף גם כביש מהיר וכמה דרכי גישה לנוחות כולם אם לא היו נגמרים לי החלקים.

בפעם הבאה אבקש מאימא קופסא גדולה יותר של לגו ואז, אני מבטיח, אבנה גם נמל עם אוניות, שדה תעופה ועוד כל מיני. 

©   כל הזכויות לרשימה זו שמורות לכותב הבלוגgilad2012