יום חמישי, 30 במאי 2013

אוכל - פעם שישית

בלעתי זבוב. לא התכוונתי או תכננתי מראש לנהוג כך, באמת שלא. הוא פשוט היה בזמן ובמקום הלא נכון.
מה שקרה זה שהמסכן עמד על אדן החלון והביט החוצה לעבר חבריו שעפו בחופשיות ברגע שהוא כלוא מאחורי זכוכית. למעשה הוא כבר לא זכר מאיפה נכנס לתוך הבית, כך שלא היה לו כל סיכוי למצוא את הדרך חזרה. הוא רק זכר שנישא על גבי ענני ריח מגרה ונפלא של בשר מקולקל ופירות רקובים ונשאב פנימה בלי לחשוב פעמיים או לבדוק דרכי מילוט. הוא גם לא העלה בדעתו שחוסר האחריות הזה עלול לעלות לו בחייו.
לאחר ששבע, כשבטנו מלאה וראשו כבד מעייפות, ניסה לשווא לשחזר את צעדיו אך ללא הצלחה וכאמור, מה שנשאר לו למסכן זה לשבת חסר אונים על אדן החלון בייאוש ובגעגועים לעולם שבחוץ, שזה בעיקרון לא כל כך נורא, אלמלא למזלו הרע בדיוק באותה שניה חלפתי על פניו.
למען האמת הוא אפילו לא ערב לחיכי. טעמו היה שונה ממה שזכרתי. אולי בגלל שזמן רב לא נכנס לפי זבוב. גם הייתי בטוח שהתגברתי על הדחף, אבל התברר לי שמהרגלים ישנים קשה להיגמל, הרבה יותר קשה ממה שחשבתי ומה שלא אעשה אשאר במידה כזו או אחרת כפי שהייתי לפני שהכרתי את הנסיכה.
כבר מהרגע הראשון היא ניסתה לשנות אותי. מה ללבוש, מה לאכול, איך לדבר ועוד כל מיני שטויות של נסיכים, ואני בכלל לא ביקשתי ממנה שתנשק אותי. אז אם עכשיו אני נסיך זה לא אומר שאסור לי מדי פעם לתפוס איזה זבובון קטן אבל רק בתנאי שיהיה טעים ועסיסי יותר מזה של הבוקר.


©   כל הזכויות לרשומה זו שמורות לכותב הבלוגgilad2012 

אין תגובות:

פרסום תגובה