יום חמישי, 15 בנובמבר 2012

מלחמה - פעם ראשונה


אף אחד לא תיאר לעצמו שזה מה שיקרה. שהדברים ייצאו מכלל שליטה והסכסוך יתדרדר. הרוב אפילו לא זכרו מי בכלל התחיל בכל הבלגן הזה. כי במלחמה כמו במלחמה יודעים איך היא מתחילה אבל לא איך היא מסתיימת. וזו אכן מלחמה. מלחמה עם כל המשתמע מכך.
אסטרטגיות ותכניות תקיפה, מארבים בשטח האויב, קרבות אוויר-אוויר, האזנות סתר עם ציוד טכנולוגי מתקדם, אמצעי לחימה משוכללים ועוד, כל מה שמלחמה טובה שמכבדת את עצמה יכולה לספק.  
כל צד התבצר בעמדתו והגיב בתוקפנות כלפי השני. משא ומתן, עצירת אלימות או כל הסדר אחר לא נראה אפשרי בשלב זה.
ולמרות שהייתי בנחיתות מסוימת, אני נמוך ורזה הרבה יותר מהאויב שלי, לא העליתי בדעתי להניף דגל לבן ולהיכנע.
אני אלחם עד הסוף. הקוביות הכחולות שלי. לא אדומות, לא ירוקות ואפילו לא צהובות, רק הכחולות. גם אם הגננת אומרת לי כל הזמן לשתף אחרים, הכחולות שלי לנצח, או לפחות עד שאסיים את הטרום חובה.
זה שהילד החדש השתלט על נכסיי לא אומר שעליי לוותר. לכן דבר ראשון הפלתי לו את המגדל. דבר שני דחפתי אותו הכי חזק שיכלתי. דבר שלישי, וזה היה די קריטי והתברר כטעות טקטית – זינקתי לאסוף את הקוביות. גם הוא זינק בדיוק לאותה מטרה וראשינו התנגשו זה בזה.
בלית ברירה הושגה הפסקת אש כשבכל צד יש נפגעים ובכי. אבל הגננת הרימה את אויבי ולעברי שלחה מבט זועם אפילו בלי לברר מה קרה. אוף, למה אני תמיד יוצא אשם... 


©   כל הזכויות לרשימה זו שמורות לכותב הבלוגgilad2012 

אין תגובות:

פרסום תגובה