יום שני, 23 ביולי 2012

שתיקה - פעם ראשונה


פעם הייתי חד. מה זה חד, הכי חד שאפשר. ממש שפיץ. הייתי מסמן מטרה, מותח קו ומסתער על היעד, ללא רחמים, ללא פחד. תמיד בחזית, תמיד ראשון. בכל אירוע, רעיון, מבצע, הייתי זה שהוביל, ששינה מהלכים. נוכחתי בישיבות החשובות ביותר. חתמתי על מסמכים הרי גורל. אני יכול לומר בשיא הצניעות ששכתבתי את ההיסטוריה.
ואיזה כבוד קיבלתי. כן פעם נתנו פה כבוד. איפה הימים ההם שהכל היה ברור, שחור או לבן.
כמובן שיש עדיין דברים שהשתיקה יפה להם וגם הצנזורה לא מאפשרת את פרסומם, אבל דבר אחד אני כן יכול לגלות וזה שהכינוי שלי היה HB. כולם בקהילת המודיעין ידעו מי אני. אגדות נבנו סביבי, מיתוסים צמחו ודורות של לוחמים גדלו על המורשת.  
לפני כמה שנים, אחרי פציעה קשה, פרשתי. מחדד מתנקש ניסה להוריד לי את הראש. נותרתי בחיים אבל מאז אני כבר לא חד. עם הזמן גם הצבע התקלף, שלא לדבר על שארית המחק שעוד תקועה לי מאחור. חתיכת גומי שידעה ימים טובים יותר ועכשיו לא מסוגל למחוק שום דבר.
כן היו זמנים, לא כמו היום שכל טוש נהיה פילוסוף. כל מרקר מדגיש כאילו הוא הקים את המדינה והלורדים, טוב אלא תמיד החשיבו את עצמם.
אבל חכו חכו. אני כותב עכשיו ספר ובו אחשוף כמה פרשיות. בטוח שהגילויים יביכו לא מעט אנשים.  

(מתוך יומנו של עפרון עם תסביך גדלות, שהיה בסך הכל חלק מציוד משרדי במוסד.)


© כל הזכויות לרשימה זו שמורות לכותב הבלוג gilad2012




אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה