יום חמישי, 15 במרץ 2012

הנה הנה כבר מתחילים


חדר חשוך. מימין ספה ישנה. טלוויזיה דלוקה מרצדת בלי תמונה. משמאל שולחן כתיבה קטן ועליו מחשב מכובה. על הרצפה שטיחון מרופט. מהתקרה תלויה מנורה ומתחתיה כורסת עור ישנה עליה יושב אדם. מאחוריו חלון עם ווילון עבה, דרכו נכנס מעט אור לחדר.
ברקע רעש של מכוניות, אוטובוסים, ניידות משטרה,  רחוב.
אור נדלק במנורה. האיש לא זז. בוהה באוויר.
האיש מנער את ראשו והרעש מפסיק. האיש פוקח את עיניו.  

"אה, אתם כאן? איך נכנסתם? מי הכניס אתכם? אני יודע, אני יודע קניתם כרטיס. אז אתם חושבים שזה נותן לכם את הזכות להציץ לי לתוך החיים? לחדור לי למוח? לגנוב לי את המחשבות?"

האיש קם. מהורהר. עושה סיבוב בחדר. מסדר משהו על השולחן. מושך מתחת למיטה מגירה גדולה, מוציא ממנה תרמיל גדול ומתחיל לארוז.

"אקח את זה. ואת זה אם יהיה קר. גם את זה"

פתאום הוא מפסיק, קם וחוזר לשבת.

"יש לי רעיון. בואו איתי. בואו נצא ביחד למסע. אז לא התכוננתם, אין לכם יעד מוגדר, נו אז מה. כבר קניתם כרטיס ובזמן הקרוב אין לכם משהו אחר לעשות ואני מוכן לפתוח בפניכם את הראש שלי"


(מתוך ספר או מחזה שהתחיל להיכתב לפני כמה שנים ומאוד מתאים לכאן ועכשיו)

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה