יום שישי, 20 בדצמבר 2013

שלמות - פעם שביעית

האנגלים האלה, עד שכבר קורה אצלם משהו, לא ערוכים כראוי.  
ממלכה שיודעת להמליך מלכים, לכבוש מדינות, לשלוט בכדורגל העולמי (טוב, לא בשנים האחרונות), שעוצרת את חייה לשעת תה וזוללת פיש אנד צ'יפס בעמידה בתום יום  עבודה, לא מוכנה לאירוע רב נפגעים כמו שקרה אמש בתיאטרון.
אז נכון שהיו שם מחלצים, מכבי אש, שוטרים. אבל ריבונו של עולם – אף לא כתב חדשות שמשדר מהשטח. מזל שהיה שם  פקיסטני שנקלע למקום במקרה והפך לעד ראיה יחיד לקריסת היציע. כך זכה האיש להיות מרואיין טלפוני בכל רשתות החדשות.
איזה בזיון, איזו בושה. אין ספק שהאנגלים האלה צריכים ללמוד מאתנו איך מסקרים אירוע. לנו זה לא היה קורה. אצלנו גם נפיחה קלה של חתול רחוב מוזנח ועזוב הופכת להילולה תקשורתית.
תוך שניות, לעיתים אף פחות מזה, כל גופי התקשורת הרלוונטיים פרוסים במקום. כתבים זריזים בהתלהבות ילדותית מטפסים על גגות ניידות השידור. צלמים פולשים לבתים סמוכים ומתמקמים על מרפסות וגגות, והכל כדי להביא לצופה מבט כולל ומקיף של הזירה.
מבזקי חדשות עם אותות מוזיקליים מפחידים וגרפיקה בצבעי מלחמה שהוכנה מבעוד מועד, מציפים את מסכי הטלוויזיה ובאולפנים נערכים מיטב פרשנים, דוברים ושאר כתבים, שהוזנקו למלא את זמן המסך.
"לחתול שלום" יסכמו בסופו של דבר את יום השידורים המיוחד.
"חייבים ועדת חקירה ממלכתית" יסכימו משתתפי הדיון.
אין ספק, אנו עולים בהרבה על ידידינו האנגלים. אבל אם הם רק יבקשו אפשר להלוות להם את אור הלר או ניר דבורי. אפילו את נוסבאום נשכיר להם לתקופה בלתי מוגבלת. כי אצלנו יודעים לסקר אירועים, כי אצלנו כל אירוע זה חוויה...


©   כל הזכויות לרשומה זו שמורות לכותב הבלוגgilad2012 

אין תגובות:

פרסום תגובה