אני לא מאמין יותר
בעין רע, גם לא בחמסה, מלח, חתול שחור, יריקות וכל שאר השטויות הטפלות. אני גם לא
מאמין יותר במכשפים, בקוראים בקפה, בפותחים בקלפים, ברואים בחגורה או בחוזים בכוכבים.
אני אפילו לא מפחד
משדים ירוקים עם קרניים, עיניים יוקדות כלהבה ולשונות יורקות אש. גם לא מרוחות
רפאים שעוברות דרך קירות, עושות קולות משונים ומטרידות אנשים תמימים שרק קנו את
הבית. אני לא מפחד ממתים מהלכים אפורים ומכוערים או זומבים רקובים שרוצים רק
לטרוף, או לנשוך ולהפוך כל דבר חי למת מהלך כמוהם.
אני לא מפחד יותר
לחצות בית קברות חשוך בליל חורף גשום וקר עם צלליות כהות שמדלגות ומרקדות בין
המצבות. אני לא מפחד לעשות סיאנסים ולהעלות באוב.
עכשיו אני לא מפחד
מכלום. אבל פעם, כשהייתי בחיים, כן פחדתי. כי ככה זה בחיים.
© כל הזכויות לרשומה זו שמורות לכותב הבלוגgilad2012
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה