יום שישי, 17 במרץ 2017

קפה - פעם שלישית

ביום שישי אני אוהב לשבת בבית קפה, להנות מבוקר שקט ורגוע ולכתוב. בדרך כלל אני מוצא לי שולחן צדדי ומבודד, או בסביבת אנשים ששומרים על נימוס בסיסי של מקומות ציבוריים. הבעיה נוצרת כשאותם אנשים נחמדים מסיימים לאכול ועוזבים את המקום, אותו תופס רעשן בלתי נלאה.
לו רק לא היה צמא, או לפחות מזמין אספרסו קצר, גם הפוך קטן היה עושה חסד עם עור התוף שלי ומשאיר את עצביי רגועים. אבל לא, הוא הלך על הפוך גדול וחם במיוחד, מה שגורם לו לשאוף מהמשקה בחרחורים מצמררים.
כבר מהלגימה הראשונה הבחנתי שיש כאן בעיה. אולי משהו במבנה הלסת, צורת השיניים או חוסר התחשבות בזולת, הם שגורמים לשואב האבק האנושי הזה להתהלך בינינו חופשי באין מפריע ולהציק למנוחתם של שותי קפה תמימים.
לא אתעכב על חינוכו של האיש או האנטומיה שלו. אותי מטריד יותר הנזק האפשרי לשמיעה, אם לא אנקוט פעולת מנע מידית. של סתימת האוזניים, עם חתיכות קטנות ומגולגלות של מפיות. הדבר מפחית את העוצמה אבל לא מעלים לגמרי. שולחן אחר שאוכל לעבור אליו לא בנמצא. מצבי רע, במיוחד לאור העובדה שהוא סיים רק לגימה ראשונה.
בשניה הרעש חזק אפילו יותר. בתנועות אוטומטיות של רובוט הנשלט מרחוק הוא ינק בשלישית, רביעית, אחרי החמישית הפסקתי לספור.
סחרחורת קלה אחזה בי. כאב מהסוג המיגרנתי טיפס ישר לראש, והנזק הסביבתי בשולחן הסמוך, ממשיך לספק לנוכחים סבל טהור, מרוכז ובלתי נמנע. יש לו עוד מלא קפה עד שיחסל סופית את כולם. 
רגע של תקווה התעורר כשהאיש הניח את המשקה בצד ולקח עיתון, מה שחלף מיד כשהחל להקפיץ רגל לקצב מוסיקה, שבקעה מרמקולים מזמזמים, המחוברים לתקרה התעשייתית, עליה שורות של נורות, חלקן שרופות, כמה מהן מהבהבות, על גבול המקולקלות. צפצופים חדים הגיעו מהצומת ושני רכבי אש, עם סירנות צורמות חתכו את האוויר. מטוס נוסעים מהדגם הכבד, סטה ממסלולו ועבר בדיוק מעל.
די. מה רוצים ממני. בסך הכל רציתי לשתות קפה בשקט ואולי לכתוב איזה סיפור על בוקר שישי נחמד ושקט.
יכול מאוד להיווצר רושם שיש לי איזו בעיה רפואית, או הפרעה של וויסות חושי כזה או אחר, שמעצימים מעבר לנורמל את הקולות והרעשים. לא פוסל את האפשרות על הסף. אולי, אם הייתי מאוד מתאמץ, הייתי גם מצליח לראות את חצי הכוס האופטימית, אבל כרגע כל אלה לא רלוונטיים כל כך, כיוון שאיבדתי את ההכרה והתעוררתי בחדר מיון, מוקף צוות רפואי רועש, מלא מכשירים מצפצפים, אורות מהבהבים, שעונים מתקתקים או סתם דברים לא מזוהים שעושים קולות לא ברורים.
אפילו לאבד את ההכרה כבר אי אפשר בשקט...

©   כל הזכויות לרשומה זו שמורות לכותב הבלוג  gilad2012

אין תגובות:

פרסום תגובה