יום רביעי, 23 בספטמבר 2015

סליחה - פעם שלישית

איזה קשה היה כיפור השנה. ממש קשה. הרבה יותר משנים קודמות. תמיד זה עבר בקלות יחסית אבל כמו שהרגשתי הפעם, לא קרה לי מעולם.
ניסיתי לא לחשוב על זה יותר מדי, להתעלם, לא לספור כמה זמן עוד נשאר עד צאת החג. ויתרתי על כל פעילות גופנית לא הכרחית, כמו לצאת לצומת ולהסתובב עם כל השכונה הלוך ושוב, כמנהג המקומיים, שלא אתעייף יותר מדי. נשארתי בבית, במזגן. ניסיתי אפילו להירדם, שהשעות יעברו יותר מהר. כלום לא עזר. 
סיימתי לערוך חשבון נפש. פתרתי כמה תרגילים עם שני נעלמים. שיננתי את לוח הכפל, אפילו חישבתי מרחקים מכאן לכוכבים רחוקים בגלאקסיה. אבל הקושי נשאר. 
לקחתי ספר הרפתקאות, שכבר קראתי בעבר ותכננתי בהזדמנות ראשונה לחזור אליו. לא הצלחתי להתרכז. הדלקתי מחשב וכתבתי סיפור קצר וחמשיר וכמה בדיחות, שבהתחלה הצחיקו אותי ואחר כך הרבה פחות. גם זה לא הועיל.
אז ראיתי מלא סדרות שהורדתי מאינטרנט לפני כמה ימים ושלושה סרטים ללא תרגום שמצאתי בערוצים זרים. נכון, גם זה לא עזר והקושי רק הלך והתגבר. 
בכל יום כיפור היו רגעים כאלה אבל לא כמו השנה. אולי זה בגלל מזג האוויר החם מהרגיל. אולי הגיל עושה את שלו והמערכות בגוף פועלות אחרת מבעבר. בחיי שאני לא מבין מה הסיבה לכך וזה רק הוסיף לתסכול והקשה עוד יותר, בעיקר בשעות האחרונות. 
השמש החלה לשקוע וחשתי חולשה, מלווה בסחרחורת. הייתי חייב לשכב, לנשום, להירגע ולאסוף את עצמי מחדש. עוד מעט זה ייגמר, אפשר כבר לראות את הסוף, של החג אני מתכוון. 
אחרי שהתאוששתי מעט שתיתי כוס מים ואחר כך קפה ועוגה קטנה וכריך עם פסטרמה ומיץ תפוזים סחוט וטרי שמצאתי במקרר. ככה למעשה החזקתי מעמד עד הסוף. 
לסיכומו של עניין. למרות כל הקשיים, הצלחתי לא לצום. אבל בפעם הבאה נראה לי שיהיה הרבה יותר פשוט וקל לצום כמו כולם. 

.
© כל הזכויות לרשומה זו שמורות לכותב הבלוגgilad2012




יום שני, 7 בספטמבר 2015

שגעון - פעם שמינית

אני בחור מדליק, כולם אומרים לי את זה. כל מי שמכיר אותי וגם כאלה שלא, שרק שמעו עלי, כולם פה אחד אומרים ככה. מאז שאני זוכר את עצמי אני כזה. 
אף פעם לא הלכתי עם הזרם, תמיד עשיתי דברים בדרכי. זה הרגיז לא מעט אנשים. הייתי אחר, שונה, מיוחד, מקורי הרבה יותר מאחרים. 
לא היה קל. לא כולם קיבלו את מעשיי, אבל נשארתי נאמן לעצמי, לדרכי, לטוב ולרע. 
עכשיו אני גדול, עצמאי, יודע את מקומי. עם השנים השלמתי גם עם החסרונות. אני מקבל את עצמי כמו שאני ואין לי בעיה להודות בזה שאני מדליק. 
יש לי אפילו אסמכתא על כך מבית משפט. השופט ששלח אותי להסתכלות אמר שאני מדליק. במחלקה הסגורה כמובן שקיבלו את זה שאני מדליק. הם אפילו רשמו בתיק האישי שלי וציינו שאני פירומן בעל אישיות גבולית ועוד כל מני שמות מוזרים שלא הבנתי, בעיקר את אלה שהסתיימו בפט. 
לילה אחד התגנבתי לתחנת האחיות, פתחתי את התיק האישי ובמו עיניי ראיתי מה כתבו עלי. אז שרפתי את התחנה, וגם את חדר הרופאים, וגם את המחסן עם הציוד וקצת מחדר האוכל. עכשיו אין להם תיק אישי עלי ואני סתם בחור מדליק, כמו שאני אוהב. 


© כל הזכויות לרשומה זו שמורות לכותב הבלוגgilad2012