יום שבת, 30 באפריל 2016

תקווה - פעם שביעית

אני אוהב אנשים, ללא הבדל דת, גזע או מין. כולם שווים בעיניי. אני לא שופט אף אחד. אין לי דעות קדומות וגם רושם ראשוני, שעלול להטעות, לא מזיז לי.
להיפך, טוב שיש הבדלים, שוני, מגוון שפות, מנהגים, פולקלור. כל אחד עולם ומלואו. ככה החיים מעניינים יותר. אפשר ללמוד אחד מהשני. לחלוק ידע. לתמוך, לעזור. להפרות זה את זה, כדי לגדול, להתעצם ולהתפתח. 
לצערי מה שקורה לרוב זה שבמקום לתעל את העניין, לוקחים את ההבדלים למקום פחות טוב. כל צד מסתגר ומתבצר בעמדותיו, בתוך הגבולות שהקים, מה שמגביר את המחלוקות, יוצר ריבים וסכסוכים מיותרים ומלחמות סתמיות, שפוגעות בעיקר בחפים מפשע, שרק רוצים לחיות בשקט ובשלווה ולהעביר את החיים כמה שיותר בנועם. 
אני יודע על מה אני מדבר. חוויתי זאת על בשרי ולא פעם אחת. אני יודע מה זה להיות שונה, לא מקובל. אחד שמסתכלים עליו או מצביעים לכיוונו בבוז, בסלידה ובעיקר בפחד כאילו ראו מפלצת, וכל זאת בכלל בלי שיכירו אותי. הייתי במקום הזה ואתם יודעים מה, זה בכלל לא נעים. אז החלטתי שאנהג אחרת. את ילדיי אגדל על ערכים של אהבה, כבוד לזולת. לא לפגוע או להעליב. לא להתנשא או ללעוג. לקבל את האחר ללא דעות קדומות. 
אני בטוח שאם עוד אנשים ינהגו כך העולם יהפוך למקום טוב יותר לחיות בו. אולי זה נשמע אוטופי. אולי תמים משהו, או לא מציאותי אבל ככה אני חושב. כי בסופו של דבר אם מקלפים את הקליפה החיצונית אין הבדל גדול. לכולם לב, דם אדום (חוץ מכמה פוליטיקאים אבל זה כבר סיפור אחר) עצמות, שרירים וכל יתר האיברים הפנימיים. 
אז כן, אני באמת אוהב אנשים. כולם נעימים לחיכי. ללא הבדל דת, גזע או מין. עם קצת מלח וכמה תבלינים, בבישול איטי, רצוי כל הלילה על אש קטנה, כדי שלמחרת יצא תבשיל סמיך וטעים. 
אחר כך באים כל המשפחה ואנחנו יושבים סביב שולחן העץ הגדול שבחצר, אוכלים ונהנים מכל רגע. מספרים אחד לשני איך עבר היום, מה עשינו בסופ"ש ועוד סמול טוק כאלה ואחרים ובמיוחד כמה אנחנו אוהבים אנשים. רק שלא יהיו רזים מדי כי אחרת זה לא טעים במיוחד. 

מתוך "יומנו של קניבל אנין טעם."

© כל הזכויות לרשומה זו שמורות לכותב הבלוג gilad2012 







יום שלישי, 5 באפריל 2016

שתיקה - פעם חמישית

מה אני צריך את הבלגן הזה עכשיו. בשביל מה הייתי חייב בכלל לדבר. לוחם צדק עלק. אני והפה הגדול שלי, שלא פעם הכניס אותי לצרות צרורות. אבל שהדברים יגיעו עד לכדי כך, את זה לא העליתי בדעתי. שאם כן, יכול להיות שהייתי חורג מהרגלי ונוהג לשם שינוי אחרת, גם אם זה נוגד את מצפוני.
לאור המצב ברור לי יותר מתמיד שעשיתי טעות שבכלל התערבתי. אני לא איזה מלשן או אחד שיסגיר את החברים שלו, במיוחד שלא מדובר בכלל בחברים. חוץ מזה שאני בכלל לא מכיר אותם, מה שעושה את כל העניין הזה ממש מיותר. זה מסוג הדברים שאמירה כמו להיות במקום ובזמן לא נכונים, מתאימה מאוד. אז האם היתה זו יד הגורל? אולי. לא יודע. כרגע זה גם לא כל כך משנה. 
מסיבות ברורות לא ארחיב על המקרה. גם ככה הסתבכתי מעל הראש. מצד שני במצבי הנזיל, וזו לא מטפורה, אין לי יותר מה להפסיד. 
רק אספר שבדרך כלל אני לא פוחד ממים. הייתי שחיין לא רע, רק שמעט קשה אפילו לצוף כשלרגליי מחוברות משקולות וידיי קשורות מאחורי הגב, מצב די מגביל יש לומר. 
מהיכרותי עם האגם אני יודע שבקרוב אגיע לקרקעית, לכן אסיים את הסיפור כדי לפחות ליהנות מדקות חיי האחרונות. מה שבטוח, יותר לא אעשה את השטות ואפתח את פי כשלא צריך, במיוחד כשאין חמצן והאופציה היחידה היא לבלוע מים. 
מזל שאני אופטימי כי אחרת הייתי כבר עכשיו רואה את חצי הכוס הריקה ונכנס לפאניקה מיותרת לאור מותי הקרב. כך או כך, נראה שהלילה כבר אשן עם הדגים... 

© כל הזכויות לרשומה זו שמורות לכותב הבלוג gilad2012