ראיתי
את החדשות. מזעזע. חשכו עיניי. עד לאן עוד אפשר להגיע. כמה כאב, לחץ, ממש מציק
ומצער שזה ככה.
בהתחלה
עוד אמרתי 'אני אנסה' ובאמת שהייתי מוכן לנסות, מה כבר יכול להיות, כולה חדשות. אז
ישבתי, פתחתי את הראש כמו שאומרים, נתתי הזדמנות, אבל תוך זמן קצר ביותר הבנתי שזה
לא בשבילי.
לא
מתחבר, לא מדבר אלי, שלא להזכיר את הצבעים הנוראיים - כתום עם כחול ופס ירוק בצד. אז מה אם זה כמו של
קבוצת כדורגל מברזיל. בעיניי זו זוועה. ולמרות שאני כן צריך חדשות, את אלה לא אנעל
לעולם.
מזל
שיש פתק החלפה. מחר על הבוקר אני בחנות, מחליף לסנדלים.
© כל הזכויות לרשומה זו שמורות לכותב הבלוגgilad2012
