יום שלישי, 5 באפריל 2016

שתיקה - פעם חמישית

מה אני צריך את הבלגן הזה עכשיו. בשביל מה הייתי חייב בכלל לדבר. לוחם צדק עלק. אני והפה הגדול שלי, שלא פעם הכניס אותי לצרות צרורות. אבל שהדברים יגיעו עד לכדי כך, את זה לא העליתי בדעתי. שאם כן, יכול להיות שהייתי חורג מהרגלי ונוהג לשם שינוי אחרת, גם אם זה נוגד את מצפוני.
לאור המצב ברור לי יותר מתמיד שעשיתי טעות שבכלל התערבתי. אני לא איזה מלשן או אחד שיסגיר את החברים שלו, במיוחד שלא מדובר בכלל בחברים. חוץ מזה שאני בכלל לא מכיר אותם, מה שעושה את כל העניין הזה ממש מיותר. זה מסוג הדברים שאמירה כמו להיות במקום ובזמן לא נכונים, מתאימה מאוד. אז האם היתה זו יד הגורל? אולי. לא יודע. כרגע זה גם לא כל כך משנה. 
מסיבות ברורות לא ארחיב על המקרה. גם ככה הסתבכתי מעל הראש. מצד שני במצבי הנזיל, וזו לא מטפורה, אין לי יותר מה להפסיד. 
רק אספר שבדרך כלל אני לא פוחד ממים. הייתי שחיין לא רע, רק שמעט קשה אפילו לצוף כשלרגליי מחוברות משקולות וידיי קשורות מאחורי הגב, מצב די מגביל יש לומר. 
מהיכרותי עם האגם אני יודע שבקרוב אגיע לקרקעית, לכן אסיים את הסיפור כדי לפחות ליהנות מדקות חיי האחרונות. מה שבטוח, יותר לא אעשה את השטות ואפתח את פי כשלא צריך, במיוחד כשאין חמצן והאופציה היחידה היא לבלוע מים. 
מזל שאני אופטימי כי אחרת הייתי כבר עכשיו רואה את חצי הכוס הריקה ונכנס לפאניקה מיותרת לאור מותי הקרב. כך או כך, נראה שהלילה כבר אשן עם הדגים... 

© כל הזכויות לרשומה זו שמורות לכותב הבלוג gilad2012 








































אין תגובות:

פרסום תגובה