יום חמישי, 28 בפברואר 2013

ים - פעם שלישית


רקסי מת. עכשיו עצוב לי והבית ריק בלעדיו.
רקסי לא היה יוצא דופן או מיוחד במינו. הוא לא היה חכם במיוחד. הוא לא יצר או השאיר אחריו מורשת לספר לדורות הבאים. הוא לא היה מהפכן, מורד, או מנהיג ואף פעם לא שחה נגד הזרם כמו שאומרים. אבל היה לו לב זהב. תמיד השתלב, הסתפק במועט והשתדל לא לפגוע באיש. הוא אפילו לא היה יפה. הוא היה סתם דג קטן שגר באקווריום ביתי פשוט. אבל הוא היה שלי.
אני זוכר את הטיולים שלנו בחצר. את השיחות הארוכות שבעקבותן הפכתי לצמחוני. כן רקסי ידע להקשיב. הוא לא קטע באמצע, לא התערב בדבריי, לא יעץ או שכנע ואפילו לא הביע או דעתו. חבר אמיתי.
רקסי היה קטן אבל עם אופי של כריש. קשוח, שורד אמיתי. הוא לעולם לא התלונן. לא ביקש אוכל או כל דבר אחר. ממש מילא פיו מים ושתק. איזו אצילות, איזה כבוד, כמה עצוב שהלך בטרם עת.
לא עוד טיולים בגינה, לא עוד שיחות נפש אל תוך הלילה. יותר לא אראה את עיניו הקטנות, פעורות לרווחה באימה, כשהייתי מרוקן את האקווריום הקטן ממים כשהוא בתוכו וממלא בחדשים כשעל פניו חסרות ההבעה ניכרת הקלה. גם אז הוא לא אמר מילה ושתק כמו דג.
עכשיו הוא נאסף אל אבותיו.
אז צא לדרכך האחרונה במימי האסלה גיבור, התערבל עם הזרם ושחה לך לים עדן של דגים.
יהי זכרך ברוך חבר קטן.

נ.ב
ההספד קצר כי יש לי משהו על האש.
רמז: הפסקתי להיות צמחוני.

©   כל הזכויות לרשומה זו שמורות לכותב הבלוגgilad2012

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה