עברו כבר כמעט יומיים ובחיי שאני לא מבין
מה כל העניין עם שעון החורף שכולם מדברים עליו. הכל עבד בסדר וכמו שאני
תמיד אומר, מה שעובד בסדר לא צריך לשנות. אבל מה, לא הקשיבו לי, אף פעם לא מקשיבים
לי, אז החליטו שצריכים בכל זאת להזיז את השעון.
אמרתי לעצמי, אוקיי, מה כבר יכול
להיות. אולי גם אני צריך לנסות את זה, אולי פעם בחיים אהיה כמו כולם.
התעוררתי בדיוק חמש דקות לפני השעה
שתיים בלילה. חיכיתי בסבלנות עד שהשעה התעגלה ובלי לחכות שניה נוספת הזזתי את
השעון אחורה, כמו שאמרו בחדשות שצריכים לעשות.
אז אמרו. בפועל שום דבר לא קרה. המתנתי
עוד כמה דקות ואחר כך עוד. הלכתי לשירותים. שתיתי כוס מים. אפילו זפזפתי בין ערוצי
הטלוויזיה בארץ ובעולם. לא הבחנתי בשינוי כלשהו.
אמרתי לעצמי אולי אני עומד הפוך אז
הזזתי את השעון קדימה. גם כאן לא היה כל שינוי.
הזזתי ימינה ושמאלה ושוב ימינה. אפילו
הורדתי למטה והרמתי את היד למעלה, הכי גבוה שאני יכול. חוץ מזה שנתפס לי השריר ביד
כלום לא קרה, נדה. הכל בדיוק כמו שהיה קודם.
שיניתי גישה. ניערתי את השעון בעדינות,
אחר כך בפרעות. זרקתי באוויר איזה חמש או שש פעמים. כנראה בגלל השריר התפוס פספסתי
את השעון והוא נשמט לי, נפל והתרסק בקול חד על הרצפה. הברגים הקטנים התגלגלו לכל
עבר, הקפיצים ניתרו ודילגו ואפילו הספרות נמרחו על הרצפה והקירות.
עכשיו אין לי שעון ואני
עצבני. מה בכלל אכפת לי קיץ או חורף אני רק צריך לדעת את השעה כי בשש וחצי בדיוק באה
האחות הראשית.
היא בסדר, תמיד מחייכת אלי ומדברת יפה. אני מקווה רק שהשעון שלה בסדר
והיא תביא את הכדורים בזמן...