יום שלישי, 25 במרץ 2014

כאב - פעם עשירית

כמה דם זרם שם. לא חשבתי שזה מה שיכול לקרות. התחלתי לקדוח לאט ובזהירות. לאחר שהמקדח חדר את השכבה הראשונה הופיעו כמה טיפות זעירות של דם. להפתעתי הכאב היה נסבל והרגשתי בטוח להמשיך עוד. כשהחלפתי למקדח גדול יותר הדבר נעשה מעט מציק, אם כי הכאב עדיין היה נסבל. רק טיפות הדם התחלפו לזרם דקיק וחמים שלא היוו כל בעיה בשלב זה.
עם המקדח הגדול זה כבר הפך לסיפור אחר לגמרי. הרגשתי בחילה קלה ויד ימין החלה לרעוד, אם כי לא בצורה כזו שהפריעה לי לאחוז באזמל.
אחרי המכה השלישית כל העסק נהיה מלוכלך. שטף דם רציני צבע את הכל באדום בוהק. התחלתי לראות כתמים שחורים וסחרחורת תפסה ונדנדה אותי מצד לצד כמו על ספינה בסערה. בשלב זה החלטתי שזה מספיק. שמתי מגבת גדולה ורכה על הראש והידקתי אותה עם נייר דבק.
בקושי רב הצלחתי להרים את התרמיל ולתלות אותו על הכתף ויצאתי מהבית. הלכתי ברגל, לא נראה היה נכון לנהוג במצבי.
איכשהו בצעד כושל הצלחתי להגיע עד לשער המכללה. הכאב כבר היה די משמעותי, הראיה מטושטשת ולא היה כל זכר למגבת הלבנה שהיתה קשורה על ראשי דקות ספורות לפני כן. אבל מה לא עושים למען המטרה...  
מה שכן, השומר בכניסה לא נתן לי להיכנס וכל תחנוניי, בקשותיי, הסבריי ואיומיי עלו בתוהו. יותר מזה אני לא זוכר כלום, רק שהתעוררתי בבית חולים מחובר לצינורות ומכשירים מצפצפים ועל ראשי, במקום המגבת האדומה, תחבושת ענקית.
לא מבין מה השתבש. הרי בפרוספקט של המכללה כתוב בברור 'לבוא בראש פתוח'.
אולי לקחתי את זה מילולי מדי...


©   כל הזכויות לרשומה זו שמורות לכותב הבלוגgilad2012 

תגובה 1: